טיפול בפחד קהל - האם פחד קהל הוא גם חרדה חברתית. מה עושים כדי להתגבר על החרדה. איך מתחזקים ונמנעים מהתסכול. כיצד מתגברים על הפחד שתוקע לך את הקריירה ? 

איתי (שם בדוי) משמש מזה עשרה חודשים, עוזר אישי למנכ"ל הבנק. תפקיד לו ציפה וחיכה מאז שהתחיל לעבוד בבנק לפני 5 וחצי שנים. חלום של תפקיד. הוא איש סודו של המנכ"ל. הוא עובר איתו על החומרים והמסמכים החשובים והסודיים ביותר, ממרקר נושאים חשובים, מכין למנכ"ל מצגות  להצגה, עוזר לו לתכנן את הפגישות ואת הפרזנטציות, מצטרף אליו לישיבות עם טייקוני הכלכלה ונחשב בעיני כולם "יד ימינו" של הבוס הגדול. איתי בתפקיד מצויין. אחרי הכל, הבוס שלו ממנכ"ל את אחד הבנקים הגדולים במדינה. איתי יכול לעשות כמעט הכל. אבל...אם "חלילה" יבקש הבוס את איתי להצטרף לישיבה ולהציג נושא כל שהוא לפני המשתתפים, הוא יצפה בתדהמה כיצד איתי מתרסק, מאבד את העשתונות, מסמיק, מתחיל להזיע כמו אחרי ריצת מרתון, הידיים החסונות של איתי יתחילו לרעוד, הקול שלו ירעד, הזכרון שלו ינטוש אותו ומה שיתגלה למנהלים סביב השולחן, זה תמונה של גבר הסטרי, מבוהל ומבולבל. מה קורה כאן? כיצד זה יתכן שהעוזר הכשרוני לא מצליח מול אנשים להוציא מהפה שני משפטים הגיוניים כאשר הוא מתבקש. מהי בכלל אותה חרדת קהל התוקפת את איתי. כיצד זה יתכן שהגבר בעל התואר השני, הנשוי למלכת הכיתה, אבא ל 2 ילדים מתוקים, ששרת כצנחן בגדוד, לא מצליח להוציא מהפה מילים ראויות, רק בגלל שהוא מתבקש לעשות זאת מול קהל. איתי "סוחב" איתו את הפחד הזה כבר מגיל צעיר. גם בבר מצוה שלו ניצב מוכה בבהלה עצומה מול ספר התורה והצליח להוציא מהפה רק שברי משפטים כאשר כולם צופים בידיו הרועדות ובזיעה הנוטפת ממצחו. איך זה שחבריו מצליחים לקום בכל הזדמנות מול קהל, לברך, לנאום, לספר בדיחה ואילו הוא, שב"אחד על אחד" מצליח להסביר ולמכור כל רעיון, מאבד את העשתונות מול קבוצת מאזינים. איתי מצטרף שלא מרצונו, לקבוצה העצומה באוכלוסיה הסובלת מהפחד ה"פופולארי" ביותר, יש אומרים יותר פופולארי מפחד מוות. במהלך השנים הצליח איתי למצוא רעיונות יצירתיים ונפלאים, כיצד... להבריז מישיבות. שום כח בעולם לא יצליח להקים אותו לדבר מול קהל. כעת, כשמובטח לו קידום, איתי יודע שהוא מוכרח להעמת עם הפחד. הוא מוכרח למצוא פתרון. הוא מחפש בגוגל תחת ההגדרה "טיפול בפחד קהל" ומוצא את השם אבינעם הדס. בהתרגשות רבה הוא מחייג אלי ובקול רועד הוא קובע איתי פגישה ראשונה.   

לפגישה הראשונה הגיע בזמן. הוא נכנס לסטודיו שלי בתל אביב וממהר להתישב בכורסא הגדולה. מסתיר את קומתו בתוך מושב העור. מצטנף. הוא מחייך אלי בחוסר בטחון ומחכה. אני מחייך אליו ושואל לשלומו. הוא משיב שהכל בסדר ומיד מתחיל להסביר שב"אחד על אחד" אין לו בכלל בעיה וככה היה גם בצבא. הוא הסתדר מצויין באוניברסיטה, התחתן בגיל 26 ויש לו ילדים נפלאים, אשתו עובדת בחברת היי-טק והוא הגיע לבנק בעקבות מודעה שראה. הבעיה שלי, הוא אומר לי בשקט, היא כשאני צריך לעשות פרזנטציה. אני מכין את החומרים אבל כשאני צריך לקום מול הקהל ולדבר, אני מאבד את העשתונות. העיניים מתערפלות לי, אני מתחיל לרעוד, מזיע נורא, הידיים רועדות לי וכולם רואים שאני מתרגש מאד. אני לא יודע מה לעשות הוא אומר, כולם רואים שאני מתרגש ומסמיק. זה מעצבן אותי מאד. יש בבנק כמה פקידים שכל מה שיוצא להם מהפה זה שטויות במיץ עגבניות, אבל הם עושים את זה בכזה ביטחון עצמי שנראה שהם אומרים דברי חכמה. ואני, הוא אומר, שיש לי באמת רק דברים מאד חשובים וטובים להגיד , לא מצליח לפתוח את הפה. איתי מביט בי ואומר שניסה כבר כל מיני "קונצים", למשל לשתות כוסית וודקה לפני הנאום או לקחת כדורי הרגעה אבל זה רק הגדיל יותר את הפניקה שלו.

הוא מביט בי בצפיה. מה אתה יכול לעזור לי הוא שואל וכמה זמן זה יקח.

אתה יודע, אני אומר לו, למדתי שתהום, אפשר לעבור רק בניתור אחד. כשאתה מחליט שאתה רוצה ובשל להתמודד עם הפחד, אתה חייב להתחייב לעצמך שתשכיל לעשות את הניתור הנכון. אני אעזור לך לתכנן את הניתור הנכון, לתכנן את הקפיצה ואת הדרך אבל את הניתור אתה תעשה בעצמך. הוא מתחייב בפני שיעשה בדיוק והכל מה שאלמד אותו כדי שההצלחה שלו תהיה שלמה.

אנחנו מתחילים לעבוד יחד.

צעד אחרי צעד, יחד, אנחנו מזהים את בסיס הפחד, הוא שומע ממני מדוע אנשים חוששים מקהל, מה כל כך מפחיד בביקורת ציבורית, כיצד מתמודדים עם הלחץ וההתרגשות, באילו כלים יש להשתמש כדי להמנע או להסתיר תופעות פיזיולוגיות מעיני הצופים, כיצד לבחור את המילים, המשפטים, הדוגמאות ושאר הכלים איתם עושים פרזנטציה, כיצד מתכוננים לנאום, להצגת נושא, להצגת חוות דעת בישיבת מנהלים, כיצד מנהלים ישיבת עבודה, כיצד בונים ומבצעים הצגה עצמית ובעיקר , כיצד מתרגלים את ההתמודדות עם הלחץ. מפגישה לפגישה אני מרגיש כיצד הביטחון העצמי שלו מתחזק ודוחה את סימני החרדה. צעד אחרי צעד, בחיזוקים חיוביים אני בונה לו את הביטחון העצמי ואת היכולת להתמודד עם עצמו. לאט לאט אני מגלה כיצד החיוך מנצח את הזיעה הקרה. האיש שנמנע אפילו מלקרוא בהגדה של פסח בסדר המשפחתי, מצליח כבר להקריא מסמכים שלמים ולהציג מצגות POWER POINT בפני העובדים שלו בבנק. כעת הוא בשל לשלב הבא והוא הכנה והצגת מצגות בפני מנהלים בכירים. לשלב הזה הוא ניגש בהתרגשות רבה אבל בביטחון... (המשך במאמר הבא...)